במהלך החדשים האחרונים חזרתי על המלים: "התשמע קולי?" כל כך הרבה פעמים. במפגשי זום הרבים קראתי לנוכחות: האם אתן שומעות? האם אתן מבינות את העבודה?

קיוויתי מאד מאד שאזכה לראות את הסטודנטיות ממש במכללה, אבל זה לא קרה.

ומהי המשמעות של קולות התלמידים או הסטודנטיות?

בהשתלמות אחת שהעברתי למנהלים ומורים על חנוך המיוחד הקדשתי יום שלם לנושא:

"קולות הנער", והתבססתי על הפסוק בבראשית:

"וישמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם."

היות שהנושא היה אסטרגיות בליקויי למידה, נתתי דוגמאות של תלמידים שלימדתי והקולות שלהם: כאלה שהיו מתוסכלים, אחרים עם קשיי הבנה וארגון.

ואז אחד מהקהל הרים את ידו ושאל: "ומה עם הקולות החיוביים של הנער?"

ותגובתי המידית הייתה: "אתה צודק במאה אחוז!" לפעמים אנחנו שוכחים שיש לשים את הדגש לא על השלילי אלא על החיובי! זאת באמת המחויבות של כל אחד ואחד מאתנו.

וכך היה במשך החודשים האחרונים במכללה. היו כל כך הרבה קשיים גם עבורנו ובמיוחד עבור הסטודנטיות שלנו, ובקלות אפשר היה להרים ידיים ולומר: "הסמסטר אבוד." ואז התחלתי להפנים את מה שלמדתי בהוראת החינוך המיוחד – להדגיש את ההתקדמות ואת ההישגים -אפילו הקטנים ביותר!

ובד בבד פתחתי את ערוץ התקשורת לכל אלה שרצו לשאול, לברר ולהבין. הרבה מעבר לשנה "רגילה" (והשנה באמת הייתה שונה ומאתגרת לחלוטין) הקדשתי שעות עם שיחות אישיות עם הסטודנטיות. והאמת שנהניתי מאד לדבר, לכוון ולהדריך. ולמרות שאחת המטרות שלנו כמרצים היא: לגדל דור של מורות שיהיו עצמאיות וחושבות, צו השעה היה יותר לתמוך ולעזור.

במפגשי הזום השונים ניסיתי לברר אם ההוראות שלי בכתב היו מובנות להן. ופעם אחת (אחרי שהסברתי את המשימה) סטודנטית אחת שאלה: "אבל זלמן, אני עדיין לא מבינה מה עלינו לעשות." ואז, במקום להסביר שוב, אחת בקהל הזום אמרה: "אני רוצה לראות אם הבנתי נכון את הכיוון שלך. האם אפשר לחזור על דבריך?" הסכמתי מידית והיא תפסה היטב את הנקודות העיקריות. ביקשתי ממנה אם היא מוכנה להיות "הדוברת" של הקבוצה וכולנו צחקנו.

גם הצחוק וההומור היו כלים להתמודד עם קשיי הסמסטר המשונה. זכור לי בתחילת השנה-ממש שהתחלנו – שבשיעור אחד צחקנו די הרבה על כל מיני דברים. ובנוסף הוספתי את האני מאמין שלי: "כל ההתחלות טובות." "נכון, יש לא מעט אתגרים לפנינו, אבל כדי להגיע ליעד -עליכן מוטלת האחריות להתחיל את התהליך" ולא הבנתי אז לא רק שכל ההתחלות טובות, אלא

גם נחוץ ללמד את הסטודנטיות איך לסיים את תהליך הלמידה. וכמו שהורונו חז"ל: "המתחיל במצווה, אמור לו: גמור!"

בנוסף לכל מה שנאמר לעיל אי אפשר היה להצליח בלי סיוע של העומדת בראש החוג והתיאום בין המרצים. זכיתי השנה לתמיכה נפלאה של ראש החוג לאנגלית שתמיד ענתה על כל שאלה וקושי שלי.

שנזכה להיות ביחד עם הסטודנטיות בבריאות ובשלמות!

חודש טוב לכולם!