אל תלכי להיות גננת אם את לא אוהבת ילדים.

אל תלכי להיות מורה אם את לא מחפשת אתגר אמיתי בזירה הכי חשובה של עם ישראל – הכיתה,

זו הזירה שתקבע את עתידנו כאן.

אל תלכי להיות מורה אם את לא מבינה למה מכל מקצועות העתיד שהבינה המלאכותית תחליף, את מקצוע ההוראה, את המבט הכל כך מיוחד של מורה שמסתכלת בעיניים של תלמיד ויודעת כי היא משמשת עבורו עוגן ואליה הוא נושא עיניים היא לעולם לא תוכל להחליף.

אכפת לך מהילדים שלך וגם מילדים אחרים? אז תלכי להיות גננת ותצמיחי ילדים אחרים, ועוד תספיקי לחזור הבייתה ולהיות עם הילדים שלך בזמן איכות, כי לך אכפת מכולם.  

עזבי, אל תלכי להיות מורה אם את לא מבינה שאין על החינוך בעולם, אל תבואי ללמוד הוראה אם את לא מבינה שהסיפוק הכי גדול בעולם הוא תלמיד שהצלחת אתו, שנתת לו יד לפני שהוא נפל, שאולי את היא זו ששינית את עולמו.

אל תלכי לחינוך אם את לא מבינה שאין שום שורת קוד ושום פרויקט הנדסי שיכול לעמוד מול הילד הזה ולהניע אותו לחיים טובים ומשמעותיים יותר, האחד, שנתת לו חיים אחרים.  

ולמרות הכול, אם בכל אופן יש לך את הג'וק הזה בראש שלא מרפה לתרום לעם ישראל בזמנים שהוא הכי זקוק לך, אם את מאמינה שאת יכולה לשנות את העולם כשתהיי בכיתה, אם את מבינה שרק אותך לא יחליף ה-AI אף פעם, אם את מבינה שחינוך זו מתנה למורה לא פחות ואולי יותר מאשר לתלמיד ושזו העבודה הכי מעניינת והכי מספקת בעולם – לכי ללמוד מהטובות ביותר, בואי למכללת אפרתה בירושלים.

כי חינוך לא לומדים בזום ולא לומדים בהתכתבות. חינוך לומדים באהבה, בהרבה זמן בכיתה יחד עם המדריכה האישית שלך, עם תמיכה וליווי, בקיצור כמו שהצוות של אפרתה יודע לעשות כבר 100 שנה! לא סתם מנהלי בתי הספר חוטפים את הסטודנטיות של אפרתה, הם יודעים שהמורות והגננות שיוצאות מאפרתה – מגיעות אחרת לגמרי כי הן לומדות במקום שמאמין שתואר בחינוך הוא לא עוד תואר, שהוראה היא לא עוד עבודה ושהכשרה להוראה זה ענין לאנשים רציניים.